<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אחרי</h1>
<h2>דף סו:</h2>
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
ואם עמד אחד וקדש אחת מכל העריות אין תופסין בה קדושין ואינה צריכה הימנו גט. ואם בא על אחת מהן והוליד הולד ממזר ועשאה זונה ופסלה מן הכהונה ומן התרומה.
ואשת איש שנבעלה אם אשת ישראל היא ולרצונה נבעלה וילדה לענין ממזרות בין באונס נבעלה ובין ברצון בין לכהן בין לישראל בין ללוי בין לממזר נבעלה הולד ממזר. ואם לגוי נבעלה או לעבד הולד כשר שהלכה רווחת היא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. ולענין בעלה אם לרצונה נבעלה בין באשת ישראל ובין אשת כהן אסורה על בעלה. ואם באונס נבעלה אשת כהן אסורה לבעלה. שהבעילה בין לאונס בין לרצון אסורה לכהן. ואם אשת ישראל היא ובאונס נבעלה מותרת לבעלה שהלכה רווחת היא אונס בישראל מותרת. ומניין שכך הוא שנאמר והיא לא נתפשה (במדבר ה') [אסורה] ומאי נתפשה נאנסה (אסורה) הא נתפשה מותרת. ובמה ד"א באשת ישראל שכשנאנסה אשת ישראל מותרת לבעלה אבל באשת כהן אפילו נאנסה אסורה. מ"ט לפי שעשאה זונה וזונה אסורה לכהן שנאמר אשה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כ"א).
ומחייבי כריתות הוה ממזר שכך שנינו [קידושין ס"ו ע"ב] כל מקום שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר. ואיזו [זו] כהנת ולויה וישראלית שנשאת לכהן או ללוי או לישראל. וכ"מ שיש קדושין ויש עברה הולד הולך אחר הפגום. ואיזו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכ"ה. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. כל מי שאין לו עליה קדושין ויש לאחרים עליה קדושין הולד ממזר. ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה. וכל מי שאין לו עליה קדושין ולא לאחרים עליה קדושין הולד (כמוהו) [כמותה]. ואיזה הוא ולד שפחה ונכרית. ומנין אנו למדין שחייבי כריתות אין תופסין בהן קדושין. א"ר יונה שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה (שם י"ח) הוקשו כל העריות לאחות אשה מה אחות אשה אין תופסין בה קדושין שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח (שם) אין לך בה לקוחין אף כל העריות אין תופסין קדושין.
<h2>דף סז:</h2>
ומנין אנו אומרים שהעריות אין תופסין בהן קדושין א"ר חייא בר אבא אר"י משמו של ר' ינאי ור' אחא בריה דרבא משמו של ר' יוסי הגלילי. א"ק והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כ"ד) לאחר הויה בה הויה שהוא קדושין לקרובים לא. שאר עריות מנין [שאין] תופסין בהן קדושין לקרובין. א"ר יונה ואי תימא ר' הונא בר רב יהושע א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה. הוקשו כל העריות זו לזו ונדה אע"פ שכתובה בין העריות ואל אשה בנדת טומאתה וגו' יש לומר שאין תופסין בה קדושין שנלמדה מן העריות. לומר מה עריות אין תופסין בם קדושין אף נדה אין תופסין בה קדושין א"א לומר כן שהרי אמר הכתוב ותהי נדתה עליו (ויקרא ט"ו) שאפילו בעת נדתה תהיה בה הויה. והויה הוא קדושין. א"כ שאר עריות שהקשתה לאשת איש. לומר מה א"א אין תופסין קדושין לקרובים דכתיב והיתה לאיש אחר לאחר הויה בה הויה. לקרובין אין הויה בה הויה. נקישם לנדה ונלמד מנדה מה נדה תופסין בה קדושין אף עריות יותפס בם קדושין לקרובין. ותירצו חכמים כ"מ שיש קל ויש חומר לחומר אנו מקישין [ולא] לקל. לפיכך כאן יש קל שתופסין בה קדושין ויש חומר אשת איש שאין תופסין בה קדושין לקרובין וכשיש קל ויש חומר נקיש כל העריות לאשת איש שהוא חומר כר' יונה להרחיקה מן קדושין קרובין לנדה שהיא קל להתפיסה קידוש קרובין.
ומנין שמן העריות הוה ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו (דברים כ"ב) וסמכו הכתוב בלא יבא ממזר לומר מן אשת האב שהיא ערוה הוה ממזר. הרי למדנו לאשת האב שממנה הוה ממזר. שאר עריות מנין כר' יונה דאמר הוקשו כל העריות לאשת האב מה אשת אב הוה ממזר אף שאר עריות הוה ממזר.
<h2>דף סח.</h2>
ונדה אע"פ שכתובה בין עריות ויש לומר נלמדה מן עריות ויהיה הולד ממנה ממזר. [מ"מ אינו ממזר] מ"ט לפי שכתוב לא יקח [איש] את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר למדתנו התורה שכל מי שיש בה לקוחין שנאמר ותהי נדתה עליו (ויקרא ט"ו) שאפילו בעת נדתה הויה בה הויה שהוא קדושין אין הולד ממזר.
<h2>דף סט.</h2>
וממזרת שנשאת לישראל הולד הולך אחר האם. ואע"פ שכתוב למשפחותם לבית אבותם (שם) לומר שהולד אחר האב אינו כן אלא הולד ממזר כאמו. לפי שהיה ראוי למקרא לומר לא יבא (דברים כ"ג) בלבד ומת"ל לו הלך אחר פסלו שאפילו ממזרת נקבה שילדה מן ישראל הולד ממזר כאמו.
פנויה שזינתה וילדה ואין ידוע אם מן הקרובים שלה זינתה שהיה מהם הולד ממזר. ואם מן הרחוקים זינתה שהיה מהם הולד כשר. אותו הולד נעשה שתוקי ואסור לו לבא בקהל ה'. ואם שואלין את אמה ואמרה לכשר נבעלתי מותר לו לבא בקהל ה'.
<h2>דף עד.</h2>
כותי ונתין כשמתגיירין אין עושין יין נסך ברשות ישראל. אבל עושין יין נסך ברשות עצמן ואעפ"כ אסורין בקהל ה' עד עולם.
<h2>דף עד:</h2>
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
<h2>דף עה:</h2>
וגוי או עבד שבא על כהנת או על לויה או על בת ישראל ואע"פ שהולד כשר הוא. אבל הן גופן פסולות לכהונה ולתרומה ואע"פ שפנויות היו. אותה ביאה האסורה פסלתן מן הכהונה ומן התרומה.
<h2>דף עז.</h2>
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
וחלל פסול לכהונה לעולם הוא וזרעו. ובתו כשנשאת לישראל כל בנים שיולדו להם מן זכרים ומן נקבות מותרות לכהונה שנאמר למשפחותם לבית אבותם (במדבר א').
ואשה שגרשה בעלה ונשאת לאחר ומת או גרשה והחזירה הבעל הראשון והוליד ממנה בת אותה הבת כשרה לכהונה שנאמר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו' כי תועבה היא (דברים כ"ד) (מאי) היא תועבה ואין בניה תועבין.
